צו הגנה-הטרדה מאיימת

קיימים שני חוקים עיקריים העוסקים במניעת הטרדה/איומים/אלימות בתוך המשפחה:

 

החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001 והחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א – 1991.

מטרתו של החוק למניעת הטרדה מאיימת : סעיף 1 לחוק מגדיר מהי המטרה אותה מבקש החוק להשיג : "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו".

בדברי ההסבר לחוק צויין כי "מרבית הקורבנות להטרדה מאיימת הן נשים נרדפות על רקע מערכת יחסים שהסתיימה, מערכת יחסים קיימת, יחסים שהם על סף סיום, או על רקע מערכת יחסים מדומה שהיא רק בגדר שאיפתו של המטריד". אולם ראוי לציין כי ההגנה הניתנת בהתאם לחוק הינה לכל אדם.

כמו כן, סעיף 2 לחוק מגדיר מה עולה כדי "הטרדה מאיימת" אשר תזכה ותקנה למוטרד הגנה במסגרת חוק זה. החוק מגדיר כהטרדה מאיימת כל הטרדה או נקיטת איומים בידי אדם אחר אשר בנסיבות העניין יש יסוד סביר כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. החוק מוסיף וקובע כי ההטרדה יכול שתתבצע בבילוש, במארב, בהתחקות אחר תנועות, בנקיטת איומים, ביצירת קשר בכתב או בע"פ, בפגיעה ברכוש, בשמו הטוב, בחופש התנועה או בפגיעה בפרטיות בכל דרך אחרת.

חוק הטרדה מאיימת בעצם הרחיב את העילות למתן צווים כפי שהיו עד לאותו מועד בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה, כאשר במסגרת חוק זה אין המדובר דווקא באלימות פיזית אלא באיומים, פגיעה בחירות, בשלוות החיים, בפרטיות, ברכוש וכיו"ב עד כדי שיבוש מהלך החיים התקין.

בהתאם לפסק הדין בבר"ע 179/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט דרורי) נפסק כי התנאי למתן צו להטרדה מאיימת הוא קיומו של איום/הטרדה בעבר כאשר הנסיבות נותנות בסיס סביר להניח הישנות של אותו איום/הטרדה אשר יש בו כדי לפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם. רק בהתקיים 2 תנאים אלו יחדיו (איום/הטרדה בעבר + חשש עתידי להישנות האיום/ההטרדה) כי אז יהא רשאי ביהמ"ש להיעתר לבקשת הנפגע למתן הצו המבוקש.

חשוב להגיש את הבקשה למתן צו ההטרדה מאיימת / צו ההגנה ללא שיהוי ניכר על מנת שתהא סמיכות בזמן ככל שניתן בין ההטרדה/איומים לבין הגשת הבקשה, כפי שעמד על כך כב' ביהמ"ש בבר"ע 179/04 לעיל : "נקודה נוספת אותה יש להביא בחשבון במסגרת שיקולי בית משפט ליתן צו מניעת הטרדה מאיימת, או לא לתיתו, היא סמיכות הזמן שבין ההטרדה המאיימת הנטענת, לבין מועד הפניה של המוטרד לבית המשפט".

צו הגנה

בקשה למתן צו הגנה בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה מוגשת בעיקרה כאשר קיימת אלימות פיזית או התעללות נפשית מתמשכת מצד בן משפחה. עפ"י החוק המושג "בן משפחה" כולל, בין היתר, גם את מי שהיה בן משפחה בעבר, בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, סב או סבתא וכו'.

העילות למתן צו ההגנה, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, מפורטות בסעיף 3 לחוק, והן כוללות שלוש קטגוריות: (1) מי שנהג סמוך לפני הגשת הבקשה באלימות בבן משפחתו, או שביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין; (2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין; (3) מי שהתעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו.

מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה אפוא להרחיק בן משפחה אשר נוקט מעשי אלימות והתעללות כאלה אשר משבשים את אורחות חייו של בן המשפחה הנפגע עד כדי התעמרות רוחנית, התעללות נפשית ובמקרים חמורים יותר אף אלימות פיזית ממש.

במסגרת צו ההגנה, מוסמך בית המשפט, בין היתר, להשתמש באמצעים מרחיקי לכת כגון : לאסור על אדם קיום מגע באמצעות קשר טלפוני/הודעות וכו', להרחיק אדם ממקום מגוריו של בן משפחתו המוגן אף אם יש לאדם זה זכות קניינית כלשהי בנכס.

עפ"י החוק רשאי בית המשפט במקרה של אלימות ליתן צו הגנה במעמד צד אחד כאשר לאחר מתן הצו, מחוייב בית המשפט לזמן את הצדדים לדיון תוך 7 ימים ממועד מתן הצו.

חשוב להבהיר כי בשונה מצו הניתן מתוקף החוק למניעת הטרדה מאיימת הרי שתוקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חודשים, אך בסמכות בית המשפט להאריך את תוקפו מעת לעת בתנאים מסוימים לתקופה מצטברת ומקסימאלית של שנה.