הסדר בין יורשים

יורשים על פי דין ויורשים על פי צוואה רשאים לשנות את חלוקת העזבון ביניהם, כך שכל אחד מהם יקבל חלק או רכוש שונה מאשר החלק המגיע לו על פי צו הירושה או צו קיום הצוואה.

בידי היורשים, מצויים מספר כלים המאפשרים לשנות את אופן חלוקת העזבון, כך שהחלוקה בין היורשים תהיה שונה מהחלוקה הנקבעת בצו הירושה או בצו קיום הצוואה.

למעשה, יכולים היורשים לחלק את הירושה והעזבון בכל דרך שיחפצו, בין אם אחד היורשים יקבל את כל העזבון ובין אם נכסים אשר צוו בצוואה לאחד או אחדים מהם, יועברו לאחרים.

אין צורך בכל איזון במסגרת שינויים אלו כך שהעובדה שאחד היורשים מקבל חלק שונה או גדול יותר בעזבון, עובדה זו אינה מצריכה איזון תשלומי לטובת שאר היורשים. ברם חשוב להדגיש כי במידה ומבוצעים תשלומי איזון הרי שעליהם להיות משולמים רק מתוך כספי העיזבון עצמו.

חוק הירושה מאפשר ביצוע הסדרים והסכמים בנוגע לחלוקת העזבון, אשר מביאים את היורשים למצב בו העזבון מחולק באופן שונה מהאמור בצו.

מובן כי אחד השיקולים המרכזיים המביאים יורשים לשנות את חלוקת העזבון, נובעים משיקולי מס .

חשוב להקדים ולציין, כי כל הסדרי הירושה, בין במסגרת הסכם בין יורשים ובין במסגרת הסתלקויות, כולן אפשריים כל עוד לא  חולק העזבון. לאחר חלוקת העזבון – אין מדובר עוד בהסדר בין יורשים, אלא בהסדר בין בעלי רכוש, ללא קשר לעזבון.

שתי הדרכים המרכזיות לשנות את חלוקת העזבון מהאמור בצו הירושה או צו קיום הצוואה הם : הסדר בין יורשים על בסיס הוראת סעיף 110 לחוק הירושה והליכי הסתלקות בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הירושה.

השוני המרכזי ביניהם, נעוץ בעובדה שבעוד הסכם בין יורשים חייב להיערך בין היורשים עצמם, הרי הסדרי הסתלקות יכולים להתבצע אף לטובת מי שאינו יורש, אולם מוגבלים  לאלו המנויים בחוק בלבד.

בכל מקרה בו מבקשים היורשים לשנות את רצון המוריש בין בדרך של הסתלקות ובין בדרך של הסדר, חשוב לבחון תחילה את היבטי המס האפשריים ולבחור במנגנון אשר יש בו כדי להביא לתכנון מיסוי נאות יותר.

באמצעות תכנון מס נכון ומקצועי ניתן לחסוך הון עתק אשר היה חל על היורשים באם היו נוהגים בלא הסדר בינהם או ללא הסתלקויות בהתאם לכל מקרה.